מינהו התעורר וכשפקח את עיניו הוא ראה את החדר ריק. היה שביב ניחוח של סבון מהמקלחת, כנראה טאמין כבר התקלח. הוא נכנס להתקלח ואחרי שיצא הוא התלבש ולקח איתו את נשקו. כשמינהו בא לצאת מדלת חדרם הוא פתאום שם לב לפתק קטן שרשום עליו "אל תדאג, אני יצאתי לצוד יחסית מוקדם". מינהו תלש את הפתק הקטן, צחקק לעצמו ויצא מהחדר. הוא הגיע לכניסת האכסניה ובירך את השומר לשלום, ואז מועדו פניו אל יער הדרקון, המקום היחידי בו אפשר לצוד חיות אם לא לגדל אותן. הוא הלך לאותו אזור ציד שהכיר מהפעם הקודמת אליו הוא וטאמין הלכו, אולי כדי גם לראות אם טאמין באמת נמצא שם. הוא התחיל לסרוק את האזור כדי לראות איזה ציד הוא יתפוס היום. הוא טיפס על עץ שנטה טיפה הצידה "מושלם, עכשיו אני יכול לטפס בלי בעיה בכלל" והסתכל על כל הכיוונים. הנוף המרהיב שהוא פתאום ראה היה בלתי יאמן, כאילו לקחו אגדה והקימו אותה לתחייה. כל הצבעים שפתאום ראה (טוב הרוב ירוק), סוגי העצים השונים  ו-"אני לא מאמין יש פה עוד צבי באופק! אני כל כך בר מזל שאני רואה צביים בתדירות כל כך גבוהה!". פתאום אבל הוא מבחין בעוד משהו. משהו שהוא כ-100 מטרים בודדים מן הטרף שרצה לצוד. זה היה טאמין. הוא רצה לצעוק לו שהוא פה אבל הבין שגם טאמין כנראה רצה לצוד את הצבי ולכן לא הוציא שום הגה "תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליו, עכשיו אני אפילו לא צריך להתאמץ" הוא חשב לעצמו והיה מרוצה מחוסר המעש. הוא הסתכל על איך טאמין התקרב יותר ויותר לצבי מבלי לעשות שום צליל, איך הוא התגנב מבין הצללים כמו לביאה השוחרת לטרף. טאמין התחיל למתוח את הקשת שהייתה לו, אך כנראה בגלל שהיה קרוב מידי הצבי שמע את צליל מתיחת הקשת והחל לברוח. טאמין מבהלה שאולי לא יראה את הצבי יותר אחרי שיברח ניסה בניסיון נואש לירות את חצו אך הוא לא פגע בצבי. הוא נאנח אנחת תבוסה ואז אסף את חיצו בחזרה. מינהו התחיל לרדת מהעץ משועשע, ותוך שבריר שניה החליט פשוט לעקוב אחריו כדי להפתיע אותו. בצעדים זהירים מבלי לעשות רעש הוא התגנב מאחורי עץ כך שטאמין לא יבחין בו. הוא הלך על קצות האצבעות כדי לנסות להתקרב עוד קצת ככל האפשר ופתאום טאמין הסתובב אחורה, ומהר מאוד ברפלקסים מטורפים  מינהו ניסה להסתתר מאחורי עץ. כמובן שזה עשה רעש ולכן טאמין ישר הרים את הקשת שלו, נהיה דרוך. אחרי כמה שניות של שקט ורעש ממקור אחר הוא סובב שוב את פניו לכיוון הרעש, ובאותה הזדמנות מינהו פשוט רץ והתנפל עליו "בוווו!" ובצעקה זו שניהם נפלו ביחד על הרצפה מפני שטאמין קיבל את שוק חייו וכתוצאה מכך תפס בחולצתו של מינהו והשאר זה היסטוריה. החלק הכי טוב אם תרצו לקרוא לזה כך הוא ששניהם היו סנטים מהשפתיים אחד של השני. רק לאחר כמה מצמוצי עפעפיים טאמין הוריד את ידו. שאחזה בסכין. ליד צווארו של מינהו. "ואו אני כמעט ולא שמתי לב שיש לי סכין צמודה לאזור כה פגיע אלמלא היית לוחץ עליו טיפה" מינהו אמר בנימה סרקסטית. "זה הדבר היחידי שאתה יכול לצפות אם אתה תוקף אותי מאחור, נבלה" טאמין הסתכל עליו טיפה מעוצבן. "אוקיי, אולי באמת הגזמתי אבל אם הייתי האויב שלך כנראה היית נבלה בעצמך תרתי משמע" הוא השיב עם חיוך מאולץ, "אני האמת גם ככה מרגיש כמו נבלה כי אתה פשוט באופן פלא ממשיך לשכב עליי" הוא החזיר לו חצי חיוך מתנשא. כשמינהו הבין את הסיטואציה בה הם נמצאים הוא ישר קם מהתנוחה בו הם היו, כולו מסמיק עד האוזן. "אהמממ" הוא כחכח בגרונו "אני מצטער...בכל מקרה אם כבר הפתעות וכולי....חשבתי על משהו לאחרונה" הוא פתאום הרצין. טאמין קם גם הוא מהדשא ואמר "על מה חשבת עכשיו גאון?" ומינהו עוד יותר נהיה רציני והשיב לו "די. זה לא משחק הפעם. אני חשבתי שאולי שנינו נתאמן ביחד לקראת סבב התחרויות הבא אתה יודע....כדי שהטכניקה שלנו תשתפר ונוכל לשם שינוי לנצח את שאר המתמודדים. אולי זה יעזור גם לרפלקסים שלך אם אתה אומר שיש מתנקש שמנסה להרוג את המשפחה שלך..." הוא אמר את הסוף של המשפט בנימה טיפה יותר שקטה. טאמין פתאום הסתכל עליו בהפתעה קלה, והתחיל לשקול את הרעיון ברצינות. "טוב בסופו של דבר זה לא יזיק לאף אחד מאיתנו, אבל תחשוב שבמידה ובאמת נוכל להביס את שאר המתמודדים אנחנו נצטרך להילחם אחד בשני". מינהו הסיט את ראשו הצידה, שקוע פתאום במחשבות שלו. הוא כן היה מרוצה מגילוי הלב של טאמין כי הוא לא היה חייב להגיד לו את זה, לגלות את החולשות שלו במהלך האימונים המשותפים ולתקוף אותו מתי שצריך. אבל משהו גרם לו להסתכן ולהגיד אחרי כמה שניות של תהיה "אני אגיד לך מה, לא משנה מי ינצח אני עדיין ארצה להיות ביחסים טובים איתך. עברנו הרבה ביחד כדי שאני אתעלם ממך בעתיד". הוא חשב על זה עמוקות וככל שזמן השתיקה עברה יותר ויותר, כך הוא יותר השלים עם המחשבה שלו, להיות חבר עם טאמין לא משנה מה יהיו התוצאות. טאמין פתאום התקרב אליו והושיט את ידו "אתה יודע מה, אני מסכים איתך, אבל רק בתנאי אחד" מינהו הושיט את ידו כדי להחזיק בידו של טאמין "ומהו התנאי?" טאמין פתאום התחיל לחייך קלות "שתפסיק להתנהג כמו ילד בן שלוש" ובאמירה זו הוציא לשון ואז שחרר את ידו של מינהו. מינהו גיחך קלות למה הלב שלי החסיר פעימה פתאום? ובזאת הם המשיכו ביחד לנסות לתפוס עוד טרף כדי למכור אותו לקצב או לאכול בעצמם. אחרי שהם סיימו את הסידורים שלהם הם חזרו בחזרה לאכסניה בה שהו. אחד הפקידים הקבועים בירך אותם "שלום לכם, הנה הזוג האהוב עליי" הוא חייך מאוזן לאוזן וקד קידה קלה ומינהו בסרקסטיות מוחלטת השיב לו "זה בגלל שאנחנו מקסימים או שזה בגלל הכסף שאנחנו נותנים על השהות שלנו פה?" הוא החזיר חיוך אבל ידע שהפקיד לא התכוון לשום רע. טאמין פשוט גלגל עיניים ואמר לפקיד "אל תתייחס אליו הוא תמיד כזה. מקווה שכבר התרגלת" ופשוט המשיך ללכת לחדר כשמינהו נעצר ועשה הבעת פנים של היי אתה אמור להיות בצד שלי ואז המשיך אחריו לתוך החדר. הפקיד פשוט צחקק למראה והמשיך את עבודתו. שניהם הרגישו סחוטים ולכן פשטו את חולצותיהם. " לא קל לעשות את כל הדברים לבד, אבל זה מספק מאוד" טאמין פתאום התחיל להגיד כשהוא פתאום הסתכל על המראה שיש להם ליד השירותים והמקלחת. מינהו השיב לו "אני יכול להבין אותך, אני פתאום יודע להיות עצמאי ואני מבין הרבה דברים על איך לגדל ולנהל דברים שונים. כשאני נמצא בסביבה לא מלכותית זה גם נותן לי לראות איך פשוטי העם חיים, איך אפשר אפילו לעזור להם, אילו אסטרטגיות אפשר לנקוט לשיפור יחסים....." הוא פתאום קם משכיבתו במיטה ואמר לטאמין "אתה יודע מה, אולי אפילו בעתיד נוכל לשתף פעולה בינינו כדי שהממלכות שלנו ישגשגו" וטאמין פשוט זז הצידה כדי לראות את מינהו כדי לאשר שהוא אכן אמר את זה "אוקיי, זה רעיון נחמד אבל מיסטיקלנד גם ככה משגשגת, אז תחשוב שאחד מאיתנו אני מקווה יהיה המלך" ואז חזר לבהות בעצמו במראה. מינהו פתאום הרהר על הדברים של טאמין ופתאום אמר "האומנם?" וטאמין לבש מבט מבולבל ושאל "למה אתה מתכוון?" ומינהו השיב לו "הרי אם אנחנו נתחתן ונגיד שאחד מאיתנו יהיה המלך של מיסטיקלנד.....מי יהיה המלך של הממלכה שלנו?" טאמין אמר כבדרך אגב "יש לי עוד אח ושתי אחיות שקטנים ממני. אין כל בעיה בכלל" ואז הוא הוריד את בגדיו כדי להיכנס להתקלח "למה אתה בן יחיד?" הוא פתאום הציץ במלוא תפארתו, מינהו נעץ מבט לשנייה ואז הסיט את ראשו ושפשף אותו עם ידו "כן...." הוא אמר בטון חלוש וחזר לשכב על גבו. "איך לא חשבת על זה מלכתחילה?" טאמין פתאום שאל אותו ומינהו אמר כתגובה "אני לא יודע...כל הקטע הזה היה לי מוזר וזה בילבל אותי מאוד, ואני לא חושב שגם אבא שלי היה חושב על זה לעומק כי הוא כנראה ראה הזדמנות לעושר רב יותר, וזה מה שעיוור אותו". "קורה לטובים ביותר" ואחר כך טאמין נכנס להתקלח. מינהו איר כך חשב לעצמו משהו באמת לא בסדר איתי. אני עוד פעם החסרתי פעימה.