-אחרי כחודשיים-

"אומייגדדדדדד!!!הנסיכים מגיעים מחר שין היי שכחנו מזה לגמרי!!" זואי אמרה בבהלה "חייבים להתחיל לארגן מה תלבשי, איך תתאפרי, איזה נעליים תשימי...." היא הפסיקה את דיבורה לאחר שראתה את שין היי יושבת על מיטתה, עם דמעה אחת שנוזלת על הלחי שלה ומסתכלת למטה בלי שום הבעה בפניה. "אה..אמ.....אני מצטערת...." זואי אמרה בנימה מנחמת והלכה לשבת לצד שין היי. היא לקחה את ידיה ואמרה לה "אל תדאגי. אני בטוחה שהנסיכים לא עד כדי כך רעים. היו שמועות גם שאביך יבחר את הטופ שבטופ.....הוא לבטח יהיה לטעמך" שין היי הסתכלה עליה באותה הבעת פנים חסרות הבעה ולא אמרה מילה, אבל אז היא הוציאה בקול חנוק "אני לא רוצה אף אחד מהם. היה לי כבר את הנסיך שלי. הוא נלקח ממני בכוח בגלל טיפשותי ועכשיו בגלל חוסר ההקשבה שלי לאבי אני צריכה להתחתן למישהו שאני לא אוהבת ולא אוהב כנראה לעולם". כשסיימה לדבר היא הפנתה את מבטה מזואי בחזרה אל הקרקע וזואי עזבה את ידיה. "טוב.....כנראה שאני אכין לבד הכל למחר...רק תנסי לחייך קצת כשהנסיכים יגיעו לסעודה בארמון. את לא רוצה שאבא שלך יכעס יותר....." ובמילים אלה היא זואי יצאה מן החדר.

כל הממלכה ברכילויות על בואם של הנסיכים לארמון. זהו זה. זהו היום שבו הם צריכים להתחיל להתחרות על ליבה של שין היי במטרה להיות המלך הבא של מיסטיקלנד, ואפשר גם להגיד שהגיעו לא מעט בשביל להשיג מטרה זו. נסיכים מ-20 ממלכות שונות, כך שהיה מגוון מרכבות שונות אשר הגיעו לשער הארמון וכל אחת מעוצבת באופן שונה אך מיוחד בפני עצמו. היו אף כאלה שלא היו רתומות לסוסים אלא לחיות אחרות כמו דובי קוטב, זאבים, גמלים ועוד. כאשר כולם הגיעו איש איש בתורו לארמון הם נכנסו וראו שולחן ארוך לתפארת עם מגוון רחב של מאכלים מפתים למראה הגורמים להזיל ריר, וכולם התיישבו שביב השולחן, כולל ליטוק ושין היי. "שלום לכולם" ליטוק נעמד. "אני שמח מאוד שכולם באו לכאן מרצונם החופשי. אני בטוח שאתם יודעים את הסיבה כבר לבואכם, אז הרשו לי להציג את בתי היושבת לידי כאן, שין היי" שין היי נעמדה וברכה את כולם עם חיוך קל ומאולץ על פניה. "שלום נסיכים יקרים. ברכות על הגעתכם, במיוחד אלו שהצטרכו לעבור מסע ארוך כל כך כדי לבוא לכאן. אתן לאבי להסביר מכאן את כל הדברים האחרים שיתרחשו בהמשך. אני רק רוצה לאחל לכם שהייה נעימה כל עוד אתם כאן" ואז היא חזרה להתיישב. "כמו שאתם כבר יודעים, אתם צריכים להתחרות על ליבה של שין היי, אבל עדיין לא אמרתי לכם באיזה אופן זה יבוצע". הנסיכים החלו להתלחשש ביניהם בשלב זה. "אנא, שקט בבקשה מכם" ואז הוא המשיך לדבר "היה לי רעיון חדש. כדי שאחד מכם יהיה בחיר ליבה של בתי, הינכם צריכים לעבור כמה שלבים, בעצם 3 משימות כדי לזכות בליבה. אני רוצה להיות כנה איתכם, הן די קשות עד שיש סיכויים למוות אז אני רוצה שתחשבו טוב מאוד לפני שאתם מחליטים להתחרות על ליבה של ביתי. יש לכם יום אחד. ותזכרו. תחשבו טוב. בנוסף לכך אגיד לכם מה היא המשימה, באותו היום אגיד לכם להתייצב במקום מסוים. אז זהו בסך הכול". ליטוק הסתכל על כל הנוכחים בשולחן והם התחילו בסעודה.

-ביום למחרת-

כל הנסיכים התייצבו בשעת הצהריים בחצר האחורית של הארמון אחרי שינה ארוכה ועמוקה בחדריהם המסודרים להפליא והמפוארים ואז ליטוק נכנס בדרמטיות "היום אני רוצה לדעת את התשובות שלכם לגבי ההשתתפות במשימות,אבל כשאתם מכניסים את עצמכם לתחרות, הינכם צריכים להציג את עצמכם קודם לנסיכה" באותו הזמן שין היי יצאה מן הדלת וכולם נשאו אליה את מבטם. היא הייתה כל כך יפיפייה שכמה מהנסיכים הפילו את לסתם לרגע. כשליטוק שאל אותם אחד אחד מי רוצה לעזוב, כמעט כמחצית משלל הנסיכים פרשו מן התחרות בגלל הפחד לחייהם. "אוקי אז זה משאיר אותנו עם 12 מתמודדים. לכו והציגו את עצמכם לפני הנסיכה. הם הלכו לעמוד מול הנסיכה וכל אחד בתורו הציג את עצמו לשין היי.

"שלום, שמי הוא טאמין ואני בא ממלכת אגרוליה. ולא, זה לא בגלל שהמאכל הלאומי שלנו הוא אגרול". נעמד בפניה נער בן 21 עם פנים יפייפות למראה, כמעט כמו של אישה עם שיער קארה האסוף לקוקו ופוני לצד, אך היה מעט נמוך בשביל גבר. כמובן שגם הופעתו החיצונית הייתה מרשימה למדי אך לא יותר מידי וכולו היה קורן, עד ששין היי הסתקרנה וקנאה בו מעט. איך גבר יכול להיראות נאה כל כך?

אחר כך הבא בתור "שלום, שמי הוא קי ואני מממלכת צ'ארמוויל. הוא היה קצת גבוה יותר מטאמין ושיערו היה קצר יותר עם גלח בצד של סימן הממלכה שלו.

"שלום, שמי מינהו ואני מממלכת האמל" עכשיו היה מולה בחור די גבוה בן 23 עם שיער אדום כארגמן והוא היה די רציני במבטו. שין היי לא אהבה אותו על כך עוד ממבט ראשון.

"שלום, שמי הוא ג'ונגהיון ואני מממלכת דינוקרזיה". ג'ונגהיון היה בחור נמוך יותר אף מטאמין, בן 18 חייכן למדי. מבטו היה מבולבל מעט, ושין היי לא ידעה לקרוא את תווי פניו, על מה הוא חושב. היו עוד שני מתחרים מממלכת קריסטליה סארינוויל, אך במפתיע את שמותיהם הם לא רצו להגיד.

אחרי שכולם הציגו את עצמם ליטוק המשיך בדבריו "טוב ויפה נסיכים. עכשיו הגיע הזמן שתדעו מהי בעצם המשימה. אתם תחולקו לזוגות כך שזוגכם הוא בעצם יריבכם לדו קרב. הכללים הם מאוד פשוטים: הפילו את יריבכם מהרגלים ותעשו חתך קטן בעורו כדי שזהו יהיה סימן לניצחונכם. אלו שיפסידו, יצאו מן התחרות. עוד כלל מאוד חשוב הוא שאתם יכולים לבצע את הדו קרב בתוך הארמון, אך היזהרו. אם תעשו את השריטה הכי קטנה על קירות הארמון או תפגעו בכל רכוש לו הכי קטן, ראו עצמכם כפסולים ותצאו מן התחרות. עכשיו תחולקו באופן רנדומאלי ע"י ראש משמר המלך שלי,אוניו" ליטוק קידם את פניו של אוניו כדי לחלקם.

אוניו התחיל להגיד בקול "מינהו נגד ג'ונגהיון! טאמין נגד קי! קריס נגד טאו!" הוא המשיך לצוות אותם עד שסיים ופנה עם מבטו למלך. "טוב ויפה. המשימה תתחיל בעוד כשעה. כלי הנשק אינם מוגבלים מבחינת סוג, אך זכרו היטב את הכללים" ובזאת הוא שחרר אותם לדרכם כדי להתכונן.

כולם התחילו ללכת לכיוון מגוריהם הזמניים בארמון אבל טאמין נתקל במינהו בטעות כשלא הסתכל למעלה וראה לאן הוא הולך בגלל שנפרם לו חוט מהבגד שלו. "אייש! תסתכלי לאן הולכת אישה!" מינהו פנה לעברו בנימה מרוגזת למדי. "מה אמרת?!" טאמין רקע ברגלו כאות אזהרה לפני קטטה "מי שמדבר פרצוף סאטיר שכמותך!" הוא צעק לעברו אך מינהו אחר כך הסתכל עליו במבט שואל וטאמין המשיך את דבריו "אין לך מוח הא?? לפחות אתה נראה חזק" עכשיו הוא התחיל ללגלג על מינהו שמתחיל להתרגז בשנית "חהחה! אנחנו נראה כבר את הכישורים שלנו בקרב במשימה הבאה! אני בספק בכלל שאתה יודע למה המלך נתן לנו שעה שלמה להתכונן!" מינהו שם את אצבעו על מצחו של טאמין ודחף אותו קלות לאחור כשהוא מסתכל עליו מלמעלה. "אוף! אל תעשה את זה! לא מספיק שאני נמוך אתה עוד משפיל אותי!? ואני כן יודע למה הוא ציווה כך. כדי לבדוק אם הנסיכים האחרים חכמים מספיק לעשות בריתות בשביל להפיל את האויב מפני שהמלך לא באמת נתן כלל על כך שאי אפשר להצטוות כדי להפסיל את האויב שהוא לא שלך" הוא הוציא את לשונו כמחאה וסובב את גבו אבל לפני שהתחיל ללכת לדרכו הוא שמע את מינהו שואל אותו "נו? אז תרצה להיות בן בריתי?" הוא אמר בנימה צינית מעט אבל טאמין הסמיק מרוב כעס ואמר לו "כאילו שאני ארצה להיות בן בריתך! אוף!" ואז הוא המשיך את דרכו לחדרו

ואו קצת חמום מוח אבל הוא די נחמד שכזה מינהו חשב לעצמו.