טאמין ומינהו קמו מוקדם בבוקר כדי לצוד. הם לקחו את החרבות שלהם והלכו לקנות גם קשתות בשביל הציד. הם ירדו לקבלה כדי להחזיר את המפתחות וכשהם באו לצאת האיש שבקבלה סימן להם עם האצבע תקרבו-אליי-את-אוזניכם-יש-לי-משהו-לספר והם הסתכלו אחד על השני וצמצמו פערי מרחק. "אני רואה שאתם חדשים יחסית במסדר. רק דבר אחד אוכל לייעץ לכם וזה לא להראות את המטבע הזה לכל אחד. במיוחד לא לאנשים הקשורים למלך" מינהו שאל אותו למה והוא רק הסתכל עליהם ושאל בלחישה בחזרה "אתם בטוחים שאתם מהמסדר?" הם רק הרימו כתפיים והוא החל להגיד "המלך רודף את אנשי המסדר וכך עשה גם המלך הקודם" מינהו שאל בשנית למה והאיש מהקבלה הוציא נייר קטן והתחיל לרשום משהו עם עט נוצה אם אתם רוצים לדעת את הסיפור המלא בואו לפונדק "הקוסם הגדול" היום בשקיעה

כשהוא ראה ששניהם סיימו לקרוא את המכתב הוא לקח את זה במפתיע מידיהם ושרף אותו. הם יצאו סופסוף ללכת להשלים את משימתם ביער הקרוב כשטאמין החל להגיד "אתה יודע מינהו, הכול פה חשאי, מסתורי, וקריפי. אלו היו היומיים הכי הזויים שעברו עליי בחיים, כאילו.....דאפאק? איך לעזאזל הפכנו לחלק ממסדר משונה?" מינהו רק נאנח בהסכמה וענה "כשקיבלת את המטבע המוזר הזה מהאיש הזר מאתמול" הוא הצביע לכיוון כיסו של טאמין. "אתה יודע....מה שהיה אתמול עדיין ממשיך להטריד את דעתי. ולא ממה שקרה, זאת אומרת גם זה, אבל מה שהם לחששו שם....אני ידעתי את זה עוד מילדותי וזה די הפחיד אותי כי אחרי הכול אבא שלי היה אומר לי את אותן שורות כל הזמן לפני השינה כשהייתי קטן. בכל מקרה משהו מסריח פה בממלכה הזאת וזה לא הבואש שנמצא- בואש! אוכל!" הוא התחיל להסתכל עליו בקצת יותר תיאבון וטאמין רק הזיז את ראשו בשלילה כלא מאמין לרעיון המטופש הזה "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לאכול? או למכור? תקשיב, עדיף שניכנס פנימה יותר ליער ונמצא משהו יותר נורמאלי כמו איל או אווזים או כל חיה אחרת שהיא פחות מסריחה?" הוא הרים את גבתו עדיין נגעל מזה "גזען, קוראים לזה אוכלים של תרבות אחרת. ואם אני אהיה מסריח, לא תרצה לצוד אותי?" טאמין התחיל להסתכל עליו יותר ויותר מוזר. "בסדר בסדר רק צחקתי. בוא נמשיך להתקדם את אתה כל כך מתעקש"

הם התקדמו 2 ק"מ כשפתאום פגשו בשלט ובו היה כתוב אזור זה הינו איזור בין היחידים לציד

"אומייגד אלוהים אוהב אותנו היום" טאמין חייך בחולמניות כשהוא מחבק את הקשת שלו בשביעות רצון" מינהו הסתכל וצחק עליו "בכל מקרה עדיף שנתחיל לפני שנתעלף מרעב"

הם צעדו עוד כמה מטרים וככל שהם התקדמו יותר ויותר, היער היה פחות ופחות שקט....סימן טוב.

הם שמעו רחש מן השיחים ונעצרו כדי לשמוע ולראות מה גרם לאותו קול. הם הופתעו לגלות איל מבוגר יחסית. הם התקרבו באיטיות כדי לא להשמיע צליל. טאמין מתח את קשתו וכך עשה גם מינהו כשלחש לו "החץ שלי זה להבריח אותו לצד השני ואתה תהרוג אותו בסדר?" טאמין הנהן חלושות והתרכז יותר ויותר במשימה. "אוקיי אני סופר עד שלוש. אחת.....שתיים.....שלוש" הוא ירה את החץ והאיל אכן התחיל לרוץ לצד השני וטאמין שחרר את חצו "מינהו! מינהו!!! הצלחנו!" טאמין צעק בהתרגשות "טוב זה בגלל ששנינו היינו טובים באומנות הציד" הוא התחיל להגיד אבל טאמין עצר בעדו "אוי זה יתגלגל לדברי נרקיסיסטיות אז כדאי שתפסיק עכשיו" מינהו התקדם במבט מושפל לעבר האוכל שהם השיגו עכשיו "תן קצת ליהנות פףףף" הוא שרבב את שפתיו "טוב בכל מקרה זה אוכל לשבוע שלם. בוא נצוד עוד קצת כדי למכור בשוק או משהו" הם החביאו את שללם בינתיים כדי להמשיך לצוד עוד קצת. אחרי שהתחילו לחזור הם מצאו ליד אותו שלט של איזור הציד זאב שחור וגדול

הוא פשוט נעמד שם. מסתכל עליהם. אפילו בלי תנוחת האני-הולך-לצוד-אותכם. בכל מקרה הם החליטו לקחת דרך קצת אחרת בשביל לא להיתקל בו אבל הוא התחיל ללכת אחריהם וכשהם נעצרו, גם הוא נעצר. "טאמין, אני יודע שאני אשמע עכשיו מטורף אבל אני אתקרב לזאב. יש לי תחושת בטן....לא יודע איך להסביר את זה" הוא לחש לו כאילו שהוא לא רוצה שהזאב ישמע. "זה הרעב שלך מינהו אתה מטומטם או משהו? לא מתקרבים לסכנות מתרחקים מהם!" הוא לחש לו בחזרה אבל מינהו הניח את השלל שהיה לו ביד והתקדם לעברו. הזאב לא נע אפילו מילימטר אחד ומינהו המשיך להתקדם עד שהוא ראה משהו קטן מבצבץ מפרוותו זה היה פתקון קטן. מינהו העז להושיט את ידו והאז עדיין לא זז. הוא רפרף קלות בפרוותו והוציא את הפתקון וקרא אותו "אם תצליחו למצוא אותנו, נעזור לכם מיועדים יקרים במשימתכם הבאה" אז יש פה רמזים כלשהם למשימה הבאה? הזאב נשכב על בטנו וילל אז מינהו הלך לכיוון טאמין והביא לזאב את הבואש שתפס. הזאב לקח את זה ברצון ורץ לכיוון היער ונעלם. אחר כך שניהם חזרו לפרברים והביאו את השלל לקצב בקצביה שהייתה ליד האכסניה. "בחורים יש לכם פה אוסף יפה. אכין לכם לחתיכות מהאיל בתמורה לכמה מהחיות הקטנות שתפסתם. מוסכם?" הקצב שאל ושניהם הסכימו. אחר כך הם לקחו את חתיכות הבשר והחזירו אותם לחדרם. השקיעה כבר הייתה קרובה אז הם התחילו ללכת לכיוון הפונדק "הקוסם הגדול" בכדי לפגוש באיש מהקבלה.