"סונגמיני אופה!!!” צעקו לאה וזיווה,“תעשה אייגיו, פליז!”

"טוב, טוב, אם אתן מתעקשות.” הוא עשה את האייגיו המוכר שלו וכבש את הויטמינס בפחות משניה.

"בנות, בואו נתחבק!” הוא הציעה, וחיבק את כולן וקיוהיון השתעל ברקע כדי לקבל תשומת לב. “אהמ סוטה, אהמ"

"היי, אני לא סוטה!” כעס סונגמין.

"כן אתה כן!”

"לא. אני לא!”

"יש לך מין בשם... ברור שאתה סוטה!”

"אתה סוטה, מין!” צחקק קיו.

"היי, אני לא!” התנגד מין (אוקי, לא מצחיק). “טוב, אולי קצת...”

"בנות, תגידו איפה ויקה, קרן, נוי, נטע,ענת, אמה, אונהיוק, דונגהא...?” שאלה הנלי מבולבלת.

"כנראה בחדר שלמעלה, מסדרים את הארון.”

ברגע שהנלי עלתה למעלה היא שמעה קולות מוזרים. [ולא, לא כאלה קולות XD]

שבאו מחדר הארונות.

"צאו מהארון! צאו מהארון כבר!” צעקו הבנות לכיוון ארון סגור.

"מה קרה?”
 

"אונהא הסתגרו בארון ומסרבים לצאת...”

"למה? איימתן עליהם?”

"...לא בדיוק איימנו... אלא בערך קרענו מאנשובי את הבגדים ואז דונגהא נכנס והגן עליו והכניס אותו לארון כדי שלא נפגע בו. אבל הם מסרבים לצאת.”

"אונהא צאו מהארון!!!” צעקו כולם, לפני שבאמת חשבו על לפתוח אותו ולראות אותם מתמזמזים להם בלהט. אויש אונהא... 3>

"לול. למה לא יצאתם כשקראנו?” צחקה ויקה.

"אם היינו טיפוסים שנכנעים ללחץ חברתי, היינו יוצאים מהארון כבר מזמן...” ענה אונהיוק.

"אנשים להתאסף!!! צפנת אמורה להגיע בכל שניה!” צעקה שיר מהסלון ואספה את כולם.

מהמטבח יצאו ריווק, מלא הקמח ביחד עם קאנגין שחייך בתמימות, כאילו הוא לא זה שזרק עליו את הקמח לפני רגע.

הצטרפו גם קיוהיון, זוהר, מרטה, נינה, רחלי, הדר ויסאל שסיימו לקשט את הבית בבלונים וסונגמין, לאה וזיווה שערכו שולחן.

מהחדר של צוף יצאו שינדונג, ייסונג וליטוק ביחד עם רוני, שי, לין, שקד, אווה ועטר שכתבו ברכות על הקיר שלה והשאירו כמה מהציוד האישי שלהם על המיטה שלה.

מלמעלה באו אונהא שהחזיקו ידיים בגאווה ומאחוריהם השושבינות המאושרות.

ולבסוף יצאו קהילת השיווניסטיות ומאחוריהן בצבץ לו שיוון מנצנץ ורק עלה בודד שמחסה את גופו.

"מה זה אמור להביע?” צחקו כולם.

"הן הבטיחו שהן ילבישו אותי כמו שהיו מתלבשים בתנ"ך!”

"...הלבשנו אותו כמו אדם! זה מספיק תנ"ך!” הצטדקו הבנות.

"שקט, אני רואה אותה באה!!!” צעקה לינוי.

"תתחבאו!” הצטרפה עדי.

כולם התחבאו מאחורי פריטים שונים בבית וחיכו עד שדלת הכניסה תיפתח. וכשזה קרה כולם קפצו מהמקומות שלהם, זרקו סוכריות ונצנצים בצורת חדי קרן וורודים על צופנת.

"מזל טוב!! יום הולדת שמח, צפנת!!!” צעקו כולם.

ייסונג התקרב וחיבק את הקלאוד ההמומה לגמרי, שמצמצה כל כך הרבה פעמים כדי להבין שהיא לא בדיוק חולמת. זה סוף סוף קרה!

"מה קורה פה?! מה עשיתן? ואו סוג'ו!!!” היא בלעה את כל המילים שהיא רצתה לומר ברגע אחד מאושר.

"קיוהיון, תדליק מוסיקה!” הציעה אסנת.

אבל ברגע שקיו רצה ללחוץ על כפתור ההפעלה, הינים בכבודו ובעצמו נכנס.

"נא-אה! אף מסיבה לא מתחילה בלי קים היצ'ול!”

"לדגכנחדגנכחשדנגכחישדניחכנשדגחיכנחשדגינכחישגדנכיחשדגנלח תעשה לי חתולים!” צעקה עטר, שחיבקה אותו חזק.

"מאוחר יותר, נטינה נאמנה! כרגע עליי להציל את המסיבה העלובה שארגנתם פה!”

"למי אתה קורא עלובה?!” כעס שיוון, והיצ'ול לא יכל להתאפק ולא להתפרץ בצחוק המטורלל שלו. “ומה אתה לובש?...”

"את מה שהטבע נתן לי"

"לאן נעמת היונג?” שאל דונגהא.

"הלכתי לקנות אלכוהול כמובן!” חייך בשובבות.

"איזה?”

"הכי טוב בשוק – רוסי.” ענה הינים. “אבל הייתה בעיה, הם לא האמינו לי שאני מעל גיל 18, וסירבו למכור לי את הוודקה! אז הייתי חייב לשכנע את המוכר איכשהו...”

"איך שכנעת אותו בסוף?” שאלה עטר.

"כמו ששכנעתי את המפקד שלי לחפף שירות. בעזרת הגוף שלי!”

"עכשיו הכל מובן!”

"אז למי יש יום הולדת?”

"צפנת!”

“מזל טוב לך, קחי תמונה שלי למתנה!” חייך היצ'ול.

"אממ...תודה"

"צופי צ'אן, בתור מתנה מילאתי את החדר שלך בסלקות האחרונות שלי, וגם את אלו שלא העליתי לטוויטר!” אמר ייסונג.

"אוניסאן! כמה מתחשב מצדך! כך אוכל ללכת לישון כשהעיניים שלך שומרות עליי.”

"אוו....קריפי.” קרא ריווק מרחוק.

"חוץ מזה, גם כתבנו לך ברכות על הקיר.” אמר ליטוק.

"אשמח לקרוא את הברכות שלכם. היא רצה לחדר וקראה את הברכה של ליטוק צפנת היקרה, הרבה מזל טוב ואמן ותובילי בחיים ותגיעי למקום שאת רוצה להגיע אליו. “אווו ליטוק חמוד. והינה משינדונג...”

צפנת, מזל טוב לך יקירה. תצליחי בתחומים האהובים עלייך ותגיעי עד לפסגה. “כמה חמוד... הינה מאוניסאן!” התרגשה.

"צופי-צ'אן, חיימשלי את! מזל טוב כפרעלייך חיים, עפעפיים, פה, נחיר שלי! שתצליחי בכל מעשה ידייך בעזרת ה' והפילטרום שלך יהיה בידיי בכל יום.”

ברגע ההוא, קיוהיון סוף-סוף הדליק מוסיקה וכולם התחילו לנוע לצלילי סקסי פרי אנד סינגל. כולם חוץ משיוון, שעדיין לא היה כל כך בטוח בבגד החדש שהלבישו עליו ישראלפס.

הרי אמרתי שהן עם מיוחד...

קאנגין הוציא את העוגה מהמטבח וכולם שרו יום הולדת שמח, פעם נוספת. עד שהגיע הרגע בו העוגה הייתה אמורה לרחף לכיוון פניה של צוף, אבל לא כשאוניסאן בסביבה. הוא קפץ על העוגה בהרואיות וחטף את כל קצפת הבננות בפרצוף. כמו שצריך!

"אוניסאן!” צעקה ילדת היום הולדת ורצה לכיוון ייסונג הגוסס. “אני...אהיה בסדר. תשמרי על רוברט, הבן שלנו.”

"אני אשמור!”

ברגע הזה, הגיע טקס חלוקת המתנות. רגע שבו כל ממבר וממבר מחלק מתנות לילד היום הולדת.

"שיוון, זה ספר...תנ"ך? תודה" צחקה צפנת, “אבל יש לי את הגרסה הזאת בבית כבר..."

"קוקי, אפית לי עוגיות בצורת צבים?! ILU!”

"אומו! סונגמין, קנית לי ברבי?”

"זה לא ברבי. זאת בובה בדמותי מSFS!” רטן מיני.

"למה היא לובשת וורוד?”

"קיוהיון עיצב אותה....אה, אותו!”

"עכשיו הכל ברור.”

"אונהיוק, הבאת לי קונדום O.o?!” הופתעה צופי.

"אה, אופס! זה היה לדונגהא... זה שלך.” הוא החליף בין המתנות, והיא קיבלה מסגרת יפה לתמונה, שכולם מיד הצטלמו ביחד כדי למסגר את הזכרונות היפים מהיום המיוחד הזה.

והיום הזה נרשם בספרי ההיסטוריה כיום בו נמצאו אנשים טרולים כמעט כמו סופר ג'וניור...

צופי היקרה, המון מזל טוב לך היום. מקווה שהסיפור החופר רומם את מצב רוחך קצת. היה לי מאוד כייף לכתוב אותו וזה גרם לי לצחוק אז מקווה שגם לך זה יעשה שמח^^. ומקווה שתפגשי אותם השנה, כמו שתיאר הסיפור. 3> אוהבת, הנלי ומשפחת ישראלפ.